החלטה בתיק ת"א 24475-12-11

1.         בפני בקשת הנתבעת 1 והנתבעת 2 למחיקת התביעה כנגדן על הסף, כל אחת, בטענה להעדר סמכות עניינית לבימ"ש זה לדון בתביעה כנגדן.

בנוסף, טענה הנתבעת 1 כי יש למחוק את כתב התביעה המתוקן, גם מאחר שהוגש בחריגה מהרשות שניתנה לתיקון ובניגוד לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד (להלן: "התקנות").

2.         המדובר בתביעה לסעד הצהרתי וצו מניעה למניעת ניתוק מים ממסעדה, אשר מפעיל התובע המקורי, אשר בכתב התביעה המתוקן הפך ל"תובעת" - החברה המפעילה את המסעדה שהתובע המקורי הנו בעליה ומנהלה. למען הסדר ומאחר שבכתב התביעה המתוקן מופיעה תובעת ,אתייחס להלן ל"תובעת".

כן נתבע סעד כספי בגין הנזקים שנגרמו לתובעת, לטענתה, כתוצאה מניתוק המים ע"י הנתבע 1 (להלן גם: "האגודה").

בנוסף עתרה התובעת כי יוצהר שאינה חבה במיסי ועד מקומי לנתבע 2 (להלן גם: "הועד המקומי"). טענה זו הועלתה מאחר ולטענת התובעת, ניתוק המים נעשה בשל חוב מיסים לו טוען הועד המקומי, אשר כלל אינו רשאי ע"פ הדין - חוק ההסדרים, לגבותם. לאור האמור הוסיפה התובעת את הועד המקומי ואת נתבע 4 - משרד הפנים, כנתבעים לתביעה.

3.         לטענת הנתבע 2- הדרך לתקיפת ענייני ארנונה הינה קודם כל בהליכי השגה על החיוב ובכל מקרה, הסמכות לדון בתביעה כגון דא, הינה לביהמ"ש לעניינים מנהליים ולא לבימ"ש זה.

4.         לטענת נתבע 1 - משנתבע סעד האוסר ניתוק מים ע"י הנתבע 1 המשמש ספק מים בהתאם להוראות רשות המים, הרי שהסמכות הייחודית העניינית לדון בתביעה הינה לבית הדין למים אשר לפי סעיף 34(א) לחוק המים תשי"ט - 1959 (להלן: "חוק המים"), מוסמך לדון בתביעות מטעם נפגע ע"פ צו או הוראה ביחס לאי הספקת מים.

לטענת הנתבע 1 הוא פועל מכוח הוראת חוק המים ובהתאם להוראות נציב המים וככל שלתובעת טענות עליה לבררן בבית הדין למים. כן נטען כי היה על התובעת לפנות תחילה למנהל רשות המים אשר לו הסמכות להורות לספק מים לספק מים לצרכן. לטענת הנתבע 1 אם וככל שהחלטת מנהל הרשות לא תספק את התובעת הדרך לתקיפת אותה החלטה הינה בבית הדין למים.

עוד טען הנתבע 1 כי כתב התביעה המתוקן הוגש לאחר שניתנה לתובע המקורי סמכות לתקן את התביעה בדרך של הוספת נתבעים נוספים: הועד המקומי ומשרד הפנים, כשתוכן כתב התביעה לא ישתנה.

הנתבע 1 טען, כי כתב התביעה המתוקן חרג מההיתר כאמור: הוספו לו טענות עובדתיות ומשפטיות חדשות (הסעיפים החורגים פורטו בבקשה), זהות התובע המקורי שונתה, כך שהפך כאמור לתובעת וכן שונה סכום הנזק. לטענת הנתבע 1, ע"פ תקנה 92 לתקנות, לצורך ביצוע תיקונים כאמור, היה על התובע להגיש בקשה לתיקון כתב תביעה בצירוף תצהיר לאימות העובדות החדשות ולשכנע כי התיקון דרוש כדי שביהמ"ש יוכל להכריע ביעילות בשאלות שבמחלוקת.

עוד הפנה הנתבע 1 לתקנה 149(ב) לתקנות, על פיה לא ידון ביהמ"ש בשום בקשה שבעל דין יכול היה להביאה בקדם משפט, אלא אם כן ביהמ"ש ראה לעשות כן מטעמים מיוחדים שירשמו ועל מנת למנוע עיוות דין.

5.         הנתבעת התנגדה לבקשות וטענה כי יש סמכות לביהמ"ש לדון בתביעה כנגד הועד המקומי, שכן בתביעה נתבע גם סעד כספי. עוד הוסיפה התובעת כי סמכות ביהמ"ש לעניינים מנהליים סוייגה בסעיף 6 (א) לחוק ביהמ"ש לעניינים מנהליים התש"ס 2000 (להלן: "החוק"), ביחס להחלטה הטעונה אישור שר הפנים. לטענת התובעת, מאחר שגביית מיסי ועד מקומי טעונה אישור שר הפנים ושר האוצר, אין מדובר בתקיפת החלטה של רשות מנהלית שהחוק חל עליה. כמו כן, נטען כי לא קיימת החלטה מנהלית לגביית מיסים, ולפיכך לא הייתה עילה לעתירה מנהלית.

לעניין טענת הנתבע 1 להעדר סמכות עניינית, טענה התובעת כי סעיף 34 לחוק המים עוסק בהשגה על הוראה של רשות המים או מנהל הרשות הממשלתית, ואולם במקרה דנן אין המדובר בהוראה כאמור, אלא בפעולה חד צדדית של הנתבע 1 תוך עשיית דין עצמי.

ביחס לתיקון כתב התביעה השיבה התובעת כי חלק מהסעיפים המתוקנים הם מחוייבי המציאות והזמן וכי חלק מהתיקונים הינם מינוריים והכרחיים שעה שהוספו נתבעים החדשים שהותר צירופם. לעניין זהות התובע נטען, כי כבר בכתב התביעה המקורי צויין שהתובע משמש כבעלים ומנהל של החברה המפעילה את המסעדה והמדובר לפיכך רק בשינוי סדר ההופעה בכתבי הטענות. לעניין סכום הנזק, נטען כי סכום התביעה הוקטן, לאחר שרואה חשבון בדק את גובה הנזק וכי הואיל ורכיב הנזק צומצם, לא נגרם לנתבע 1 כל נזק.

דיון:

6.         לאחר שעיינתי בטענות הצדדים (יצוין כי המועד להגשת תשובה מטעם הנתבע 1 לתגובת התובעת חלף זה מכבר), שוכנעתי כי יש לקבל את בקשת הנתבע 2 ולקבוע כי לבימ"ש זה אין סמכות עניינית לדון בתביעה כנגדו. יחד עם זאת, אין לקבל את טענות הנתבע 1 לעניין העדר סמכות עניינית. לעניין ניסוח כתב התביעה המתוקן החורג מהרשות שניתנה להגשתו, הרי בנסיבות מן היעילות כי בשלב זה, לא יימחק, אולם יש לחייב את התובעת בהוצאות הגשתו.

7.         התביעה נגד הועד המקומי - ע"פ סעיף 5 לחוק ביהמ"ש לעניינים מנהליים סמכות לדון באלה:

1.        עתירה נגד החלטה של רשות בעניין המנוי בתוספת הראשונה....".

"רשות" הוגדרה בסעיף 2 לחוק, ככוללת גם רשות מקומית. יודגש כי "רשות מקומית" כוללת ע"פ חוק הפרשנות, גם ועד מקומי.